בדידות, אכזבה, שעמום, חוסר מודעות ושלל סיבות אחרות: אנשים רבים פונים לכיוון אכילה מנחמת, מזיקים לבריאותם ועולים במשקל.
אם אתם מצליחים להשתכנע לא לעשות זאת ומרחיקים את עצמכם מהמקרר – מצאתם את הפיתרון לבעיה, אבל מה אם לא?
מהי אכילה רגשית
אכילה רגשית היא הגדרה מעט מכובסת ומנומסת להפרעת אכילה.
עקרונית, אפשר להגדיר אותה כמצב שבו אדם נמצא במצוקה ומרגיש שאוכל יהיה הפיצוי ההולם ביותר שלו.
וכך פרידה מבן הזוג מובילה היישר אל מיכל הגלידה, הלחץ בעבודה גורם לביקור תכוף בארון החטיפים וההפסד של קבוצת הכדורגל האהובה מסתיים בחימום שאריות השווארמה במקרר.
הסממן הבולט ביותר לאכילה רגשית הוא הקיצוניות.
בניגוד לרעב אמיתי, שנבנה מצרכים פיזיולוגיים ברורים כמו שעות ללא אכילה, כאן מדובר בבום.
תחושה חדה וחסרת רסן מפלחת את הגוף, הצורך לדבר מה, לעתים קרובות מתוק, הוא מיידי.
לאורך השנים נחשפנו לביטוי האירוני: "אוכל מנחם".
אירוני, משום שכל מה שמציע האוכל הזה מתבטא בעיקר בשלל קלוריות ובעלייה במשקל.
"עשיתי הרבה טעויות באהבה והתחרטתי על רובן, אבל לא על הצ'יפס שבא בעקבותיהן", כתבה הסופרת האמריקאית המפורסמת נורה אפרון.
הסצנה של בחורה שמתנחמת בגלידת שוקולד באמצע הלילה לאחר דייט כושל היא חומר גלם שכיח עבור תסריטאים בדרמות ובקומדיות שונות. אבל בפועל זה כמובן לא מצחיק.
הנחמה שמוצאים בשקית דוריטוס או בירידה על אריזת גלידה בשתיים לפנות בוקר משתייכת לקטגוריה מסוכנת שנקראת בשפה מקצועית emotional eating – אכילה רגשית.
כפי שניתן להבין מהתואר, לא ממש מדובר פה בבחירה מושכלת.
מדוע זה קורה? יש לכך עשרות סיבות, אבל אם מתעקשים בכל זאת לרדת לפרטים, העיקריות שבהן הן לחץ או תחושות נפשיות שליליות אחרות כמו בדידות, ניכור או אכזבה.
שנאה עצמית ודימוי גוף נמוך גם הם גורמים משמעותיים, כאשר דווקא דרך הכמיהה להיראות ולהרגיש טוב יותר מגיעה פעולת היזק הפוכה.
סיבות שורשיות יותר קשורות ככל הנראה בילדות שלנו.
עבור התינוק הרך, ההאכלה היא אחת האינטראקציות הכי קרובות ומשמעותיות עם האמא, הן פיזית והן רגשית. מזון פירושו חום, אהבה ונחמה.
בגילאים המאוחרים יותר, מזון הוא לפעמים פיצוי.
כשהפעוט נופל הוא יקבל לא פעם משהו מתוק שירגיע אותו, כשהוא משועמם הוא יזכה בחטיף, גם כאשר הוא "מצליח" – למשל מסיים את הארוחה הוא יקבל פרס – קינוח.
כלומר המזון מקושר לסיטואציות של כשלון והצלחה, אם כעידוד ואם כפרס.
לפיכך ניתן להבין כי לא תמיד הזלילה נוצרת כתוצר של הלך רוח נגטיבי.
לעתים קרובות אנשים אוכלים כי משעמם להם, כי הם נהנים מעצם האכילה, לפעמים הם אפילו לא יודעים שהם אוכלים יותר מדי וללא סדר.
ויש גם עניינים פיזיולוגיים, כמו חוסר שינה שמעודד דחפים מידיים ומשגר פקודת רעב.
בנוסף התנאים הסביבתיים היום לא פשוטים.
אנשים נשארים בעבודה עד שעות מאוחרות, או עובדים במשמרות, ומוצאים את עצמם מנשנשים בשעות הערב, כאשר במרבית המשרדים יש זמינות גבוהה לבורקסים ובייגלה ופחות לחסה ולפלפלים.
או סטודנטים שמבלים שעות רבות בלימוד בבית ותוך כדי עומס הלימודים אוכלים מכל הבא ליד, ובדרך כלל מה שבא ליד אלה הן עוגיות ופופקורן.
כל אלה מעצימים את הקשר הבעייתי בין שעמום לאוכל.
המציאות הזו מובילה לגידול בשיעור השמנת היתר, הן אצל מבוגרים והן אצל ילדים ומעלה את הצורך של טיפול בהשמנה ועודף משקל.
אכילה רגשית – איך לטפל?
חשוב להבין כי אכילה שהיא רגשית היא לרוב סימפטום, ולא בעיה.
כלומר אכילה רגשית היא ביטוי של מצוקה כלשהי אשר מתועלת לכיוון המקרר.
החיבור זה בין עצב או קושי לאוכל חייב להתנתק, ואת זה ניתן לעשות באמצעות הבנת הבעיה וטיפול רגשי מותאם.
בינתיים ניתן לנסות למתן את הדחף להתנחם באוכל בכל פעם שמתעורר קושי.
פסיכולוגים, תזונאים ומטפלים אחרים מציעים מספר דרכים לעצור את תופעת האכילה הרגשית.
באתר האמריקאי WEBMD, אחד ממקורות המידע הרפואי הגדולים והפופולריים ב-20 השנים האחרונות, הוצעו שמונה שיטות התמודדות עיקריות: קריאת מגזין ו/או האזנה למוסיקה, יציאה לריצה, אמבטיה חמה ומרגיעה, נשימה עמוקה, כתיבת מכתב או מייל, עבודות בית או פשוט התרחקות ממקומות שמציעים אוכל.
נשמע פשוט, לא? יש רק בעיה קטנה – לכל הפתרונות הללו ולאחרים מכנה משותף אחד: הם מונעים מבחירה.
אולם לעתים קרובות למוח אין שום שליטה על המצב.
הציפייה מאיתנו כאנשים היא שנשלוט בדחפים שלנו בדרכים מושכלות, שנדע בכל רגע נתון מה טוב לנו.
איך אומרים על אדם שסובל מעודף משקל? "כל מה שהוא צריך זה לסגור את הפה".
הצורך באוכל, במיוחד במתוקים שנראים כמו "חטיפים קטנים ובלתי מזיקים", גובר על כל היגיון שכלי.
לפעמים פשוט אי אפשר לסגור את הפה.
אם בעבר סברו כי זלילה ניתנת לשליטה, בעשרים השנים האחרונות הגיעו בכירי הרופאים למסקנה שהשמנה היא לא רק מחלה, היא מגיפה.
אחת הסיבות העיקריות להשמנה היא אכילה רגשית, וכשהמוח לא מסוגל לתת לגוף פקודה לנוח מאכילה, צריך שמישהו או משהו יעשה זאת במקומו.
מאז שאושרו לשימוש תרופות נגד השמנה, הן הפכו לפופולריות מאוד בעולם המערבי מסיבה פשוטה: הן מעלות את תחושת שובע, כלומר הדחף למתוקים לרוב יורד, והשינוי בגוף ובמצב הרוח בהתאם.
ישנה התנגשות לוגית מסוימת בין "אכילה רגשית" ל"טיפול תרופתי".
הרי אכילה שהיא רגשית, כאמור, מונעת ממצוקות נפשיות ולא ממנגנונים פיזיים.
הפתרון הוא ליווי ומעקב רפואי ותזונתי צמוד שמבין את המורכבות של הנושא ועוטף את המטופל בצוות מקצועי תומך, ששואל את השאלות עוד לפני שהוא מספק את התשובות.
חשוב לכל אורך התהליך ללוות את המטופל ולעזור לו להסתגל פיזית ונפשית לתרופה, ולהקנות לו הרגלי תזונה בריאים התואמים לטיפול התרופתי תוך התאמת תפריט תזונה המתאים – הכולל גם מאכלים אחרים, טובים ובריאים יותר, שיאפשרו למטופלים גם להמשיך למלא את צרכיהם הרגשיים וגם לרדת במשקל.
כל זאת מתוך הבנה כי המטופל רוצה שיפור באיכות חייו – להרגיש ולהיראות טוב יותר
